"אמא של שמרי" סרטם התיעודי של מרית מורן-צמרת ואורי בן-דב, הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, סוכות 2008. הסרט מתעד את הסרוב של שמרי צמרת, יחד עם ארבעה חברים נוספים, את המשפט הצבאי ואת העונש הקשה, כשבמוקד אימו, מרית, שלא תמכה בצעד. כשצוי הגיוס התחילו להגיע לביתו של שמרי צמרת, מרית, אמא שלו, הבינה שזה לא הולך להיות פשוט. מרית, בת קיבוץ, האמינה בכל ליבה שעל שימרי להתגייס ולתרום את חלקו, אבל שמרי חשב אחרת. הימים היו ימי אינתיפאדת אל-אקצא וחומת מגן, ושמרי ידע שלצבא הכיבוש הוא לא יכול להתגייס, ושהוא לא מתכוון להסתיר את הצעד שלו או להתחמק מעימות ככה החלה המערכה הגדולה של שמרי, ושל עוד ארבעה נערים אמיצים - חגי מטר, מתן קמינר, נעם בהט ואדם מאור – נגד הכיבוש, נגד הצבא ונגד הקונבנציות הבסיסיות ביותר של החברה הישראלית: הגיוס האוטומטי לצה`ל, הכיבוש המתמשך, העימות כמציאות שאין לה תחליף.  זו הייתה מערכה קשה, שכללה את משפט הסרבנים המתוקשר, מאבקים אישיים וציבוריים - ועונש כבד. מרית, שהתנגדה מאוד לסרוב, ראתה בדאגה גדולה את הסכנות שהסירוב מביא. עכשיו, כשבנה פועל בניגוד גמור לדעתה, מה עליה לעשות, להלחם, או לתמוך בו למרות הכל. הסרט מלווה את המסע המטלטל אליו יוצאת מרית: אל הדילמות העמוקות והמודחקות של החברה הישראלית, ואל הדילמות האישיות והמשפחתיות שלה, שבלבן ההתמודדות מול בנה. זו הייתה דרך סוערת: משפט צבאי ארוך וקשה שעדויותיהם של שמרי וחבריו עמדו במרכזו, מאבק פוליטי חסר פשרות מול הצבא כולו, גזר דין קשה וישיבה ארוכה בכלא. אבל,זהו גם מסע אינטימי, אנושי ונוגע: אל הוריהם של סרבנים אחרים, על גישותיהם השונות, אל ההבנה הפנימית העמוקה שמשהו במציאות השתבש מאוד, ואל הגילוי מחדש, המרגש, של אמא את בנה.
|
|
|
דף הבית |